האם אני דומה לקרחון?

עשרה אחוזים מהקרחון גלויים מעל פניהים,
ותשעים אחוזים טמונים מתחת לפניו.
ההסבר לכך פשוט:
קרח פחות צפוף ממים,
ולכן הוא צף – אבל רוב הנפח שקוע.
הקרחון הוא דימוי טוב ל״אני״.
מה שאנחנו רואים – ההתנהגויות שלנו, הרגשות,התפקוד היומיומי –
הוא רק חלק קטן ממי שאנחנו באמת.
מי שמנהל אותנו לעיתים קרובות
הם האמונות הקדומות,
אלה שנוצרו מוקדם מאוד,
וניזונות מרישומי ילדות.
האמונות האלה מייצרות דפוסים.
לפעמים הן מביאות אותנו לפסגות,
ולפעמים הן מונעות מאיתנו
לבטא כוחות נוספים שקיימים בנו.
זה מסביר מדוע יש אנשים מוכשרים מאוד
שלא מממשים את יכולותיהם,
ולעומתם אחרים – מוכשרים פחות –
שמצליחים הרבה יותר.

פעם הסתובבתי במשרדים יוקרתיים
וראיתי שלט על אחת הדלתות.
השם היה של ילד שהכרתי.
שמו של הילד שהיה עם ציונים נמוכים ובשוליהחברה,
מתנוסס בגאוה על שלט בכניסה למשרדו.
חשבתי לעצמי:
איך הוא הצליח כל כך?
אולי התשובה פשוטה:
אנחנו הרבה יותר ממה שגלוי לנו.
והשאלה האמיתית אינה איך אנחנו נראים,
אלא מה פועל בנו מתחת לפני השטח.
איזה כוחות טמונים בי
ואיזה מהם הגיע זמנם לצוף?

וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתְךָ
אֵיזֶה חֵלֶק בְּךָ הִגִּיעַ הַזְּמַןשֶׁיֵּצֵא לָאוֹר?
אֵיזֶה כּוֹחַ בְּךָ אַתָּה מְזַהֶה – אֲבָלעֲדַיִן לֹא מֵעֵז לְבַטֵּא?
כְּתוֹב בְּלִי לִמְחֹק, בְּלִי לְיַפּוֹת.
זֶה הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן, מִכָּאן מַתְחִילָההַתְּנוּעָה