דרדר וחרצית
טיילנו בגבעת התורמוסים לצד החרציות פגשנו רקפות לצד השעורים פגשנו פרגים חדשעם ישן שוכנים להם בהשלמה ויחד איתם הברקן הסורי הקוצני ולרגע חלפה בראשי מחשבה סוררת: "מה לקוץ הדוקרני בגבעה רכהמרגיעה ומנחמת" אבל הברקן כאילו קרא את מחשבותי, לא נשאר חייב ופצח בנאום: "אילולאהייתי נאחז בקרקע האדמה היתה נסחפת, עיזיםוכבשים היו מלחכים בהנאה פרחים עדינים, אנימקור לצוף לדבורים ופרפרים והמומחיםיודעים להפיק ממני משחות וחליטות לרפואה. לכולנו תפקידים רבים אנחנו כגלגלי שיניים במכונה גדולה החוצה יבשותוימים שוניםמאד זה מזה אבל כל אחד מתקיים בזכות האחר גםאם הוא לא יודע זאת. אנחנו דואגים אחד לשני, משלימיםוקיומנו מאפשר חיים לאחר". חשבתי להזמין את הברקן הסורי לנאום בכיכר מרכזית עלההפכים המשלימים ועל הניגודים המפריחים אםפרחים דרים יחד אנחנו בוודאי ובוודאי.
האם הקוץ הוא השומר את הגן? טיילנו בגבעת התורמוסים. לצד החרציות פגשנו רקפות, בתוך השעורים הסתתרו פרגים חדשוישן שוכנים להם בהשלמה. וביניהם, זקוף ומחוספס, עמדגם הברקן הסורי הקוצני. לרגע חלפה בראשי מחשבה סוררת: "מה למחט הדוקרנית הזו בתוך גבעה כל כך רכה, מרגיעה ומנחמת?" אבל הברקן, כאילו קרא את מחשבותיי, לאנשאר חייב ופצח בנאום: "אילולא נאחזתי בקרקע - האדמה הייתה נסחפת ללא קוציי - עדרי הצאן היו מלחכים בהנאה את כל הפרחים העדינים. אני מקור לצוף עבור הדבורים והפרפרים, ומומחיםיודעים להפיק ממני משחות וחליטות לרפואה. כולנו גלגלי שיניים במכונה גדולה שחוצה יבשות וימים אנחנו שונים כל כך, אבל מתקיימים בזכות האחר, דואגים ומשלימים זה את זה". חשבתילהזמין את הברקן לנאום בכיכר העיר, לדבר על הפכים משלימים ועל ניגודיםשמצמיחים חיים. הגבעה יפה כל כך לא למרות הקוצים אלא בזכותם.
