פרח הצבר

במדבר,                                                                                                                         בצחיחות הזהובה                                                                                                                           בין שיני הקוצים                                                                                                                                           פָּרַח הצבר.
באיטיות המדברית                                                                                                                      הגיח לשעות ספורות                                                                                                                         יופי נשגב, מרהיב, מאיר
ואז התקמט,                                                                                                                                    הסתגר.                                                                                                                                          רק הנץ וכבר נבל. קמל.
לא הספקתי לאחוז,                                                                                                                       להסניף, להתבונן, להעמיק.                                                                                                            ומנגינת חיים חלפה לה.
זמניות מטלטלת ומעציבה.
אך הזוהר כבר נחרט בי,                                                                                                                    הנגה נצרב בלב. ננצר. נשמר.
בשבריר של רגע,                                                                                                                                    חרק אחד גמע,                                                                                                                                 ונשא בעדינות את תנועת החיים הלאה.

‍