הצמח והאור

הצמח פונה אל האור. משתוקק.                                                                                                   תנועה עיקשת של תא, גבעול ופרח אל השמש, אל חום החיים.                                                       הטבע לא מסביר את עצמו, הוא פשוט מספר את הסיפור של כולנו.                                                                                                   אחרי השואה נותרה הנפש הלאומית כאדמה חרוכה.                                                                בציפורניים נאחזנו בשולי הקיום.                                                                                                שרדנו. התקיימנו. בחרנו.                                                                                                הוויטליות, ששבה לפעום, לא ביקשה רשות, היא פשוט נמתחה אל האור.                                                                                               פסח, שואה, זיכרון, עצמאות.                                                                                                        ציר זמן שבו העבדות והחירות, הכאב והגאון,                                                                        נדחסים לימים ספורים של זיכרון השפיפות והכרת ההזדקפות.                                                                                                        צמא עתיק של שורשים המבקשים והמגיעים אל האור.

‍