שיפור מערכות יחסים וזוגיות

כשרוצים לשפר מערכת יחסים – מתחילים עם עצמנו

מערכת יחסים היא דבר חי ונושם. היא משתנה, מתפתחת, לפעמים מתערערת ולפעמים מתחדשת. בין אם זו זוגיות, קשר עם הורה, ילד, חבר או אחות – ברגעים של קושי או מתח, יש לנו נטייה טבעית להסתכל החוצה: "הוא לא מקשיב לי", "היא לא מבינה אותי", "הוא פוגע בי", "היא לא מתחשבת".

אבל כשאנחנו נכנסים לתהליך של אימון אישי כדי לשפר מערכת יחסים, אנחנו עושים משהו אחר לגמרי. אנחנו לא מחפשים מה הצד השני עשה לא טוב. אנחנו לא מנתחים את ההתנהגות שלו, ולא בונים אסטרטגיה לשנות אותו. להפך: אנחנו מפנים את המבט פנימה. לתוכנו.

האימון מתחיל בשאלה אחת פשוטה: מה זה נוגע בי

בכל קונפליקט, מתעוררת אצלנו תחושת כאב או תסכול. במקום למהר להשליך את האחריות על האחר, באימון אנחנו שואלים: מה זה עורר בי? באיזו רגישות זה נגע בי? האם זו תחושת דחייה מוכרת? צורך לא ממומש בהכרה? פחד שלא רואים אותי?

לכולנו יש אמונות ותבניות חשיבה שנוצרו לאורך השנים – תוצר של חוויות ילדות, מסרים מהבית, מהחברה, ממערכות יחסים קודמות. אלו עדשות שדרכן אנחנו מפרשים כל מה שקורה סביבנו. לפעמים, מישהו אומר משהו תמים לחלוטין – אבל אצלנו זה נוגע בעצב חשוף. זה לא המשפט עצמו שפוגע, אלא מה שהוא מעורר – אולי תחושת חוסר ערך, דחייה, או תחושה שאני לא מספיק.

כשהתגובה לא פרופורציונלית – סימן שנגענו בעומק

לעיתים אנחנו עומדים משתאים מול תגובה שנראית לנו חריפה או לא מותאמת – למשל, כשאדם מתפרץ בזעם על מישהו ש"סתם" נדחף בתור. אנחנו עלולים לשפוט את זה כתגובה מוגזמת, אבל למעשה, כשהפער בין האירוע לבין עוצמת התגובה גדול, יש סיכוי גבוה שהיא נגעה במקום רגיש מאוד – בתחושת שקיפות, חוסר נראות, כאב שלא מקבלים אותי וכדומה.

במקרים כאלה, התור הוא רק הסימפטום. הסיפור האמיתי מתרחש בפנים – במחשבה הלא מודעת שאומרת: "לא רואים אותי. שוב אני לא חשוב. שוב דורכים עליי, אני אחרון בשרשרת המזון...."

האימון לא בא לשפוט את התגובה הקיצונית – אלא לעזור להבין. לזהות מה התעורר בי – ולפגוש את זה עם קבלה ואף חמלה.

שינוי פנימי יוצר שינוי חיצוני

זה אולי נשמע הפוך מהאינטואיציה, אבל כשאנחנו מפסיקים לנסות לשנות את האדם שמולנו – קורה שינוי אמיתי. כשאנחנו משנים את העמדה הפנימית שלנו – את האופן שבו אנחנו מפרשים, מגיבים, מתבטאים – הדינמיקה עצמה משתנה.

הכוח שלי לא תלוי באחר

אחד המשפטים שאני אומרת לא פעם באימון הוא: "אין לי שליטה על האחר – יש לי שליטה על עצמי". זה אולי משפט פשוט, אבל יש בו עוצמה עצומה. הוא לא שולל כאב, לא מצדיק פגיעות – הוא פשוט מחזיר את הכוח לידיים שלנו.

באימון אנחנו לא עסוקים באשמה, לא של האחר ולא בהלקאה עצמית. אנחנו לא אשמים, אבל אנחנו אחראים למה שאנחנו מרגישים, ולהתנהגות הבאה כתגובה לתסכול.

שיפור במערכות יחסים לא מתחיל בשיחה, ולא במאבק – הוא מתחיל בנו. ביכולת לעצור, להקשיב פנימה, לזהות מה נגע בי, מה אני צריך, ואיך אני יכול להחליף את הפרשנות שלי לאירועים.

האימון האישי הוא הזדמנות לצאת ממעגל של האשמות ודפוסים חוזרים – ולהיכנס למרחב שבו יש בחירה, אחריות, וחופש להיות אני – ממקום מודע. בדרך זו נוכל לבנות תקשורת חדשה – אותנטית, רגישה, ועמוקה יותר.