כליל החורש

כליל החורש הוא אחד העצים האהוביםעליי.                                                                                בימים אלו הוא פורח במלוא עוזו.                                                                                 הפריחה היפה והעדינה שלו מתרחשת לפני שהעלים יוצאים,                                                             ויש במעשה הזה משהו מעט חצוף.                                                                                          אותי החוצפה הזו מרגשת.                                                                                                         כליל החורש אומר ליקום:                                                                                                 "ראואותי, אני כאן!"                                                                                                                         הוא מניף ענפיו אל על,                                                                                                          צועד צעד אחד קדימה                                                                                                               ממשאל קדמת הבמה                                                                                                                 וקורא                                                                                                                                      "אני פורח, אני מייפה את העולם, אני משמח לבבות.                                                                          אני כאן, בעוז,                                                                                                                                אחרי שנחתי בחורף.                                                                                                                     איניעץ פרי אני עץ נוי שמרחיב את חדרי הלב.                                                                                       הנני כאן!"                                                                                                                                      יש בפריחתו השראה,                                                                                                                         הוא מצליח לשלב בין ענווה לגאווה.                                                                                                         בכל שנה מחדש, כשכליל החורש מעטר את ארצנו לשבועות בודדים                                                             אני פוגשת בי איזו תנועה שקטה                                                                                                    כזושלא ממהרת להסביר את עצמה.                                                                                                ואולי איננו חייבים לקחתמזה דבר,                                                                                                ביןהפריחה לדעיכה, נבקש מקום                                                                                                 פשוט נהיה לרגע בתוך היופי ונניח לו לחלוף.

‍