פריחת הבת-שבע
בכל בוקר, כשאני פותחת את הדלת, אני מתקבלת בברכה על ידי יופי עדין ומופלא. פריחת הבת-שבע מורכבת מאשכול של כעשרים פרחים קטנים, דמויי כוכבים. נדמה שאילו כל כוכב כזה היה פורח לבדו, הוא היה נעלם בחלל, נבלע ע"י חור שחור, חסר נוכחות או השפעה, אך החיבור העמוק הזה לכל בני המשפחה, לשבט, הוא שמעניק לו את יופיו המרהיב. האצילות והחוסן של הפרח נובעים דווקא מהביחד, מהצפיפות המבורכת שבה הפרחים נשענים זה על זה, מניחים ראש, מתרפקים ומזינים איש את רעהו. כוחו של האחד יונק מחיוניותו של האחר. למרות המראה העדין, כמעט חרסינה שבירה, הבת-שבע היא צמח עז וחזק. היא שורדת בגבורה את החום הלוהט של יולי-אוגוסט המדברי. אולי זה נשמע בנאלי לומר שכל אחד לחוד הוא שברירי ושיחד אנחנו כוח, אבל לעיתים דווקא האמירות הפשוטות ביותר הן האמיתות העמוקות ביותר של חיינו. בת-שבע שלי, כמה עוצמה מסתתרת בשבריריות כשהיא פורחת יחד.
